|
הקרון של עדה "תיקח
אחריות"
מאת: עדה שנים
מכירים את הביטוי הזה: " תיקח אחריות"?
זהו ביטוי שהתחלתי לשמוע מפי מטפלים מ"העידן החדש",
המטפלים במצוקותיהם של אנשים.
כי אם אתה "לוקח אחריות", אתה מפסיק להיות " קורבן"
(עוד מונח חביב שאימצו לעצמם מטפלי "העידן החדש").
ואם אתה לא בדיוק יודע מה היא "האחריות" שלך למצבך,
אז תבדוק בבקשה את ה"קָארמָה" שלך. ואם אתה לא מזהה את ה"קָארמָה" הזאת
בחייך הבוגרים בעולם הזה, אז תפנה בבקשה אל הגלגולים הקודמים שלך -
"האחריות" ודאי נמצאת שם.
ואם במקרה "האחריות" שלך למצבך היא קשה מנשוא, כי
חייך, לא עלינו, לא בדיוק סוגים בשושנים, אז הם מספרים לך ש"הנשמה" שלך
"בחרה" את החיים האלה כדי לעבור "תיקון". היא "בחרה", לדוגמה, את
ההורים שלך.
כלומר, אתה באמצעות הנשמה שלך בחרת להיוולד להורים
שלך.
וכך, למעשה, האדם הוא האחראי הבלעדי לגורלו ועליו
"לקחת אחריות" להכל.
תסלחו לי "מטפלים" יקרים, אנשי " העידן החדש" - אתם
לא מגזימים קצת?
בואו נתחיל לבדוק את העניין!
עולמנו מתחלק בגדול לעולם המערבי השבע ולעולם השלישי
הפחות שבע ביחס הלא כל כך סימטרי של שליש לטובת השבעים ושני שלישים
לטובת הלא כל כך שבעים. כלומר , שני שלישים מהאנשים בעולם, המנוצלים,
הרעבים, העובדים קשה לפרנסתם צריכים "לקחת אחריות" למצב? איך בדיוק?
שישה מיליון יהודים שנספו בשואה צריכים "לקחת
אחריות"? קורבנות אונס והתעללות, ילדים קטנים ותמימים או תינוקות –
צריכים "לקחת אחריות"?
אזרחים תמימים, הנרצחים "בטעות" בגלל מחסל מהעולם
התחתון, צריכים " לקחת אחריות"?
נשים, שפחות מין, הנסחרות על ידי חסרי לב תאבי בצע,
צריכות "לקחת אחריות"?
אנחנו צריכים להכיר בכך שספר שלם בתנ"ך מספר על
ייסוריו של אדם, שבמר לבו אינו יכול ואינו רוצה לקחת אחריות והוא מאשים
את אלוהים, ובצדק! איוב.
ככל שנשכיל להבין, שלפעמים אנחנו באמת קורבנות ושלא
בחרנו להיות קורבנות ושנגרם לנו עוול ושיש אנשים רעים וחסרי לב ושאנחנו
עלולים להיקלע למצבים קשים ומסוכנים על לא עוול בכפינו - כך ייטב לנו
ולא נצטרך להתייסר אחר כך בתהליך קשה וסיזיפי של לקיחת אחריות.
הקורבן למעשה עוול, מרמה, אלימות ופשע אינו צריך לחטט
במעשיו, במחשבותיו, במניעיו בקארמה שלו כדי לבדוק איך הוא הביא את זה
על עצמו.
טעות אנוש, כמו בחירת בן זוג, המתגלה אחרי הנישואין
כאלים או קמצן, או בלתי אמין, אינה צריכה לגרור אחר כך שנים של חיפושים
עקרים בנפש כדי לקחת אחריות. אני מסרבת בכל תוקף לקחת אחריות למעשים
קשים שנעשו לי. אני רוצה להאשים! אני רוצה לשנס מותניים ולתבוע את
עלבוני! גם אם אני לא יכולה לגרום למישהו לשלם על מעשיו, אני מסרבת
"לקחת אחריות" לסבל שנגרם לי.
מטפלים יקרים, למדו את המטופלים שלכם לשקם את חייהם
על ידי השלמה עם המציאות, למדו אותם שהעולם שלתוכו נולדו הוא עולם קשה,
שיש בו חוקי ג'ונגל ושאלוהים לא תמיד יודע מה הוא עושה, ושלא לכל דבר
יש סיבה נראית לעין. שנולדנו לתוך כאוס שבו אנחנו מנסים לשרוד כך או
אחרת וההיגיון שלנו בוחר לראות את הדברים עם סיבה ומסובב, אבל למעשה
האחריות שלנו לחיינו מתחילה ונגמרת במעשה ההישרדות עצמו. מותר לנו
ליצור לעצמנו מנגנוני הדחקה והגנה, שיקלו עלינו לשרוד ולהמשיך הלאה, כי
כך גם שרדו הורינו, ניצולי השואה. ומותר לנו להאשים אחרים במצבינו
ולהתקומם, להתמרד ולהעניש – או לפחות לחפש את האפשרות הזאת של ענישה –
ולהמשיך הלאה כדי לשפר את מצבינו.
|
האחריות שלנו מתחילה ונגמרת במציאת הכוחות
הנפשיים והפיזיים כדי להשתקם,
לשרוד ולבנות לעצמנו חיים מלאים ומספקים.
עד כאן! |
|
