לעמוד הראשי

בואנה הבנות מאת: יהודית נוה נשים יקרות. הכרעת בית המשפט במשפט רמון, השיבה לשעה קלה את כבוד האישה למקום הראוי לו ויישרה קו עם זכותה לריבונות על גופה, אולם רק לשעה קלה. תכף לסיום המשפט הסתער לעברנו המון עיתונאים רעב וברגל גסה, רמס ודרס את מעט הגאווה שחשנו על ההישג הקטן הזה. תלי תלים של פרשנויות נתלו בהכרעת הדין, ונושא הקונסיפרציה וגורלו של רמון חזר ועלה כמעט בכל הזדמנות. אנו הנשים נדחפנו אל מחוץ למעגל הניצחון כמעט. הואשמנו בפמיניזם מזויף, בגידור יתר, בתרומה מפוקפקת למאבק על השוויון בין המינים; במהלך המצעיד את הנשים צעד אחד אחורה, ושני צעדים קדימה אל עברי פי הפחת, שנפער עכשיו קצת יותר, בינינו לבין בני המין השני. הגיע אפוא הזמן, נשים, להחזיר לעצמנו את פירות הצדק שנקטפו בלא רשות, ולשוב ולהיאבק על כבודנו שנבעט לאשפתות בלהט המהומה התקשורתית. וכצעד ראשון במאבק, אני פותחת בזה את זרועותי לחיבוק של ניצחון כלפי בית המשפט ובחיוך מאושר וידידותי אומרת: "שאפו, בית המשפט! כל הכבוד!" (וזאת חרף כל הפרשנויות השובניסטיות התולות בחיוך הניצחון הידידותי שלי הזמנה למפגש ארוטי). ביום שלישי, יום לפני שבית המשפט קבע כי השיחה שהתנהלה בין רמון למתלוננת נשאה אופי של שיחת חולין קלילה בלבד ולא היה בה שום זכר לפלרטוט, כפי שניסה רמון לטעון, אמר לנו נהג מונית אחד: "מה אתם רוצים ממנו, ראיתם בתצלום איך היא נמרחה עליו? ברור שהיא רצתה אותו!" "היי," התקוממנו, "ברור למי?" לנו, למשל, היה ברור שמדובר רק בפוזה לתצלום. היה ברור שמדובר בבת דור של נשים שגדלו לתוך אווירת שוויון מובנת מאליה, שחיבוק–הפוזה שלה הוא רק חלק מנורמה הנהוגה בקרב בנות דורה, בדומה למנהגים אחרים שאימצו לעצמן, כמו נשיקות על לחי המוחלפות בכל פגישה מקרית, וכמו חזיות פוש ומכנסיים בקו מותן נמוך החושף חוטני ידוע–סלסה. כל אלה, אף שיש המפרשים זאת כרמיזה מינית, הם לא! בסך הכול הם הצהרה אופנתית: "אני אחת שמתלבשת ומתנהגת כמו אישה בת דורי " – ואגב, אוי למי שיעז לשלוח יד וינסה לגעת, אם כי מה שנדחף להציץ, אם ישבן ואם ציץ, נראה מזמין במיוחד. יש אומרים שהכול עניין של פרשנות, שהשר הנכבד פשוט חשב שפותה, שנסחף... שפירש משהו בהתנהגותה של המתלוננת שגרם לו להבין שמותר לו... ואולם, אף שבית המשפט פסל את זכותו של השר לפרשנות כזו, אפשר שהחידוש שביחס ידידותי גרידא כלפיו הוא שהיווה מכשלה. התנהגות אישה, שיש בה משום חידוש שאינו מתיישב עם התפיסה הגברית שעל ברכיה התחנך משך דורות, יכולה להביא גבר לידי הפרשנות הנוחה לו. וראו בעניין הזה את המונה ליזה : אלמלא ההלם והזעזוע שחשו בוודאי צופי התמונה הראשונים מול עיניה המישירות מבט של גברת ג'וקונדה – דבר שהיווה חידוש והיה בלתי צפוי נוכח מעמד האישה במאה ה–16 – ודאי לא היו מגיעים פרשני אמנות מכובדים לאותן פרשנויות מפולפלות על הרמיזה המינית המסתתרת כביכול מאחורי חיוכה (ומה באמת מסתתר מאחורי חיוכה אם לא גיחוך קל כלפי דעות שוביניסטיות קדומות...). אך כבר מזמן אין במבט הנשי הנשלח ישירות לעיני גברים משום זעזוע, ואולי הגיע הזמן להתייחס בשוויון נפש גם להתנהגויות " יוצאות דופן" נוספות. למען האמת, זו שאלה של חינוך: לדעת לכפות משמעת עצמית, להתחנך לידיעת הגבולות, שלך ושל הזולת, להיוודע לעובדה שהזולת שונה ממך, חש וחושב אחרת ממך. מעל לכול, לדעת לכבוש את היצר, גם כשדעתך זחוחה עליך, ולכבד. אבל לא מדובר בחינוך הבנות הצעירות (לבל יעוררו את הארי מרבצו, חלילה, בהתנהגותן המתירנית, כפי שהציע אחד מחברי), אלא בחינוך ובריסון הגברים, שהם, בניגוד לנו הנשים, שתשוקתן וטבען האמיתי דוכאו במשך מאות בשנים תחת שביס ובריח, טרם זכו לשכמותו. למען האמת, הגיע זמן אילוף – זאת תהיה תרומתם רבת הערך של הגברים למעמד השוויון. והתוצאה, אני מקווה, תיטיב לבני שני המינים. רבים רואיינו לדעתם בטלוויזיה. מן הנשים המרואיינות ציפיתי לכל הפחות לתשובה טובה אחת, כזאת שתצדיק את פסק הדין, שתסביר אותנו, הנשים – שאיננו הפקר, שאיננו נחותות כבני אדם מן הגברים, שדי עם הדעות הקדומות ועם גברים הנוטים לפעמים לראות בנו אובייקט מיני בלבד ולפרש כל טפיחה על השכם מצידנו כהזמנה לריקוד טנגו צמוד. אולם דווקא רבות מן הנשים העדיפו לדבר בזכות הפלרטוט, ולא פירשו את התנהגותו של רמון כמעשה מגונה. ועתה בא בית המשפט ולמדנו – לא רק שלא היה פלרטוט, ולא היה מקום לפרש התנהגות כלשהי כהזמנה מינית, אלא שחיבוק ידידותי הוא חיבוק ידידותי, ובעיקר אם מדובר בפוזה לתצלום, ושבעניין הזה, של הפגנת רגשי ידידות , אנו צריכות להיחשב שוות זכויות לגבר, דהיינו כבעלות זכות הנהוגה בין בני אדם שווים, שיש להם יחסים חברותיים, אנושיים גרידא... זאת הנקודה.   למאמרים נוספים פרי עטה של יהודית נווה, ראו:    החומר האפל/ענר שלו, ירחון  6  לחץ כאן כמה מילים על "להיות יחד, זה הכול"/אנה גבלדה, ירחון12  בואנה הבנות/מאמר:הכרעת בית המשפט במשפט רמון, ירחון 25

כל הזכויות שמורות למערכת "הקטר" 2005   ניצה לוין  טלפקס : 03-9364272

המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות הכתבות והתצלומים והם על אחריות המפרסם בלבד