לעמוד הראשי
קרון נוסף של עדה
 

סופר נני

 

מאת:עדה שנים

 

לצערי הרב, לא חוויתי מעולם את חוויות ההורות, חוויות האמהות, את החוויה של גידול ילדים. רציתי מאוד להיות אם. עברתי טיפולים קשים מאוד, כואבים אכזריים בתקופה שבה עדיין לא היו טכנולוגיות חדשניות כמו היום של הפרייה חוץ גופית. בשעתו פנינו, בעלי לשעבר ואני, לאימוץ, אך התגרשנו בסוף תהליך האימוץ ממש רגע לפני קבלת התינוק המיוחל. התינוק "שלנו" שאמור היה להגיע לביתנו נמסר לזוג מאמצים אחר שהכרנו.

 

תמיד תהיתי איך נשים צעירות וחסרות ניסיון הופכות להיות בן - לילה לברות סמכות, לכאלה שיצור קטן וחלש נתון לחסדיהן. הן אלה הקובעות למעשה את גורלו. הן הופכות להיות הדמויות המשמעותיות ביותר בחיי הרך הנולד, הן האחראיות לתזונה שלו, להתפתחותו המוטורית, השכלית והרגשית. לאוצר המילים שלו, להתנהגותו בבית ומחוץ לבית, לבריאותו הפיזית והנפשית ובסופו של דבר הן אלה המקנות לו את היכולות הבסיסיות איתן יצא לדרכו כאדם בוגר. איתן יצליח במידה כזו או אחרת לממש את עצמו ולהיות אדם בוגר ואחראי והורה בעצמו .

 

והיום התכנית סופר- נני בערוץ שתיים מאשרת את מה שהרגשתי בתחושות הבטן שלי : העניין בכלל לא פשוט. צריך ללמוד את זה.

 

כמורה ללשון אני רואה את ההבדל העצום בין נשים משכילות ורהוטות, המגדלות ילדים היודעים להתנסח בעל פה ובכתב, כמעט ללא כל מאמץ מיוחד. אוצר המילים שלהם גדול דיו כדי לשרת את צרכיהם והוא הולך וגדל בקלות וללא כל השתדלות מיוחדת. הקריאה קלה להם כי אין הם זקוקים ל "תרגום" של כמעט כל מילה שהם פוגשים בטקסט הכתוב. התחביר נהיר להם. הם יודעים להפריד בין המשפטים. הם יודעים לזהות את הרעיונות ואת מבנה הטקסטים בקלות. הם קוראים בהנאה. לעומתם אני פוגשת ילדים שהטקסטים הם עבורם סיוט מתמשך. עינוי של ממש. הם יושבים מולו חסרי עונים, נאנחים עם כל משפט שהצליחו לפענח את תכנו. הקריאה עבורם היא מעבר מכשולים קשה ומסויט. ואלה אינם תלמידים שהוגדרו כבעלי צרכים מיוחדים או לקויות למידה כל שהן. אלה ילדים נורמטיביים שלא זכו בבית להשכלה הבאה מההורים. לחינוך פשוט ובסיסי. לא דברו איתם ,לא שוחחו איתם. נתנו להם פקודות. הוראות.

 

אני נתקלת גם בילדים קטנים בני תשע או עשר שהמילים : " תודה" , "שלום" , "בבקשה" , "סליחה" הם עבורם מילים של שבת. מילים שאינן נמצאות כלל בשימוש. הם יכנסו לבית זר מבלי להשתמש במילים האלה בכלל. אותם ילדים גם לא יהססו לריב, להשתולל, לצעוק במקומות ציבוריים או בבתים של מארחיהם. הם מקבלים מהוריהם כמעט כל מה שהם דורשים. הם אוכלים ג'נק פוד וממתקים ללא הגבלה, מתנזרים לחלוטין מאוכל פחות סקסי כמו ירקות, ואינם מקובלים מבחינה חברתית. אין להם חברים. הם מתחילים את חייהם כמעט מנודים. כיוון שלא למדו להתנהג. הם לא למדו לחלוק, לשתף, לארח, להתארח, לתת, לקבל. הכישורים החברתיים שלהם הם כמו של ילדים בני שנתיים. גם הכישורים המילוליים שלהם אינם מפותחים, וקשה להם לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם .

סופר נני מערוץ שתיים תצטרך להקדיש להם ולמשפחותיהם הרבה יותר מחמש פגישות.

 

לבי לבי לילדים להורים גרושים. שם מקבל הורה אחד בלבד כמעט את כל האחריות לגידול הילדים, ואם להורה השני ערכים שונים הנוגעים לגידול הילדים, מקבלים הילדים מסרים כפולים וסותרים. ההורה ה"טוב" הוא זה המאפשר לילדיו לעשות ככל העולה על רוחם. הוא אינו מציב להם גבולות. המילים "לא" , "אל" ", אסור" אינם שגורות בפיו. הוא מעניק לילדיו "אהבה" אין סופית באמצעות ממתקים, פיצות, המבורגרים, טיולים רבים, בילויים, מסיבות, מתנות. הילדים אינם מקבלים שום מושג על ערך הכסף .לא נדרש מהם כמעט דבר. ההורה ה"רע" הוא זה היודע להציב גבולות. זה האומר אל תאכלו ממתקים, אל תבזבזו כסף, תתנהגו יפה.

 

הילדים מקבלים מההורה המטפל בהם מסרים הפוכים לחלוטין מזה של ההורה הרחוק יותר. מלחמת הגרושים אינה מסתיימת לעולם. היא נמשכת ונמשכת בכל שלב ובכל צעד בגידול הילדים. אינני יודעת כמה הורים גרושים משתפים פעולה בחינוך הילדים ובדאגה אמיתית לרווחתם. ואני מקווה מאוד שיש גופים במערך שרותי הרווחה היודעים לטפל במקרים כאלה. והיודעים לנטרל את אלמנט התחרות ומשחקי הכוח בין ההורים הגרושים.

 

לפעמים, כשאני מהרהרת בגורל שמנע ממני את חדוות גידול הילדים אני תוהה אם באמת גורלי היה כל כך מר וקשה. ייתכן שהתובנות המגיעות אלינו בגיל מאוחר היו נעדרות ממני כשהייתי צעירה והייתי עושה את כל הטעויות האפשריות בגידול ילדי.

 

איך שלא יהיה, מי אני שאשפוט את ההורים, או אחנך אותם.

 

רק לסופר נני מותר. היא המקצועית ובעלת הניסיון. ואני מסירה את הכובע בפניה.

 

יישר כוח !

 

 

 למידע נוסף פנו אל :adashanim@gmail.com

עדה שנים

מורה אקדמאית ללשון עברית

 הכנה לבגרות

 08-9471689   נייד: 050-6763975

קישורים ל"קרונות" הנוספים של עדה:

 פגשתי את ורוניקה (ירחון 46)

לאכול,להתפלל,לאהוב (ירחון 46)

הדרך לבלימת הרס עצמי (ירחון 44)

אין תוכו כברו (ירחון 42)

הים הוא פלסמה(ירחון 41)

מזון אורגני ומים (ירחון 41)

סופר נני (ירחון 39)

באושר ואושר(ירחון 37)

איפה מוצאים את השקט (ירחון 29)

למה לאט (ירחון 28)

מה שטוב לנסיך צ'רלס (ירחון 26)

עוד משהו על מדעיות ורפואה (ירחון 22)

הרפואה,המדע ואנחנו (ירחון 20)

כי מן המים אתה ואל המים תשוב (ירחון 17)

אימא עשר (ירחון 16)

יום אביב בחורף  (ירחון 16) 

כרוניקה של מוות ידוע מראש (ירחון 15)

 ד"ר פיל, אני מאוהבת בך! (ירחון 14)

 איפה אני נגמר ואיפה מתחיל העולם(ירחון 13)

"תיקח אחריות" (ירחון 11)

(ועוד בירחונים קודמים)

 

 

 

 

שים לב : המידע הנחשף באתר אינטרנט זה אינו מהווה תחליף מכל סוג שהוא לייעוץ ולטיפול רפואי

 כל הזכויות שמורות למערכת "הקטר" 2005  
ניצה לוין  טלפקס : 03-9364272

המערכת אינה אחראית לתוכן המודעות הכתבות והתצלומים והם על אחריות המפרסם בלבד