|
אין תוכו כברו
מאת:עדה שנים
בהרי אדום,על אחד הארמונות ישנו קיר המכוסה בתבליטים יפים ,
קיר זה יוצר את הרושם שאכן מאחוריו מסתתר ארמון או מקדש, אך
לא. מאחוריו מסתתר סלע גדול. הקיר נקרא בערבית "אל פסאדה".
תמיד האמנתי כי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.למרות שאינני
דתיה, אני מאמינה בכוח עליון, זה הקושר אותנו האחד אל השני,
והמאחד את היקום כולו בהיגיון לוגי מתמטי, שבו לדיוק יש חשיבות
עליונה, כי אי אפשר לקיים את היקום על "בערך",על מספרים
משוערים.
ומכאן היגעתי למסקנה כי "חיפוף" או עשיית דברים כלאחר יד הם
בניגוד מוחלט למעשה הבריאה. נכון הוא כי ההמצאות גדולות
והתגלית החשובות נולדו במקרה, אך קדמה להן עבודה קשה, מדוייקת,
סיזיפית, הדורשת פרפקציוניזם. גם עבודות האומנות הגדולות
בהסטוריה הן תולדה של עבודה קשה, מדוייקת זו הדורשת את
ההתבוננות בפרטים הקטנים והגדולים והמייחסת חשיבות גם לשלם וגם
לסכום הפרטים של אותו שלם. וסכום הפרטים של השלם גדול יותר
מסכום חלקיו. פרדוקס זה של השלם וסך כל חלקיו הוא ממהות הבנת
מעשה הבריאה.
יום אחד התבוננתי באישה אלגנטית. מן הפולניות הוותיקות,
שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא. היא אכן הקפידה על כל פרט ופרט
במראה החיצוני שלה. הצבעים שולבו בצורה אלגנטית ומעוררת קנאה.
השפתון התאים בסולם הצבעים שלו לבגדים, התיק התאים לנעליים,
ה"לק" התאים לשפתון, והתסרוקת לא זזה ממקומה, הייתה מדויקת
ומושלמת. אך לא יכולתי למצוא בהופעתה המושלמת את היופי הפנימי.
זה הגורם לאישה לקרון מבפנים.לא רק כאשר היא מאוהבת, אלא גם
כאשר היא יולדת, או מטפלת ברך הנולד או סתם שבעת רצון מעצמה
ומחייה.
הפאסדה הזאת השאירה בי רושם של תרמית. קיר יפה שמאחוריו
מסתתר סלע.
זו לא הייתה סתם העמדת פנים, כיוון שהיא ידעה להגיד תמיד את
הדברים הנכונים בזמן הנכון, אך מאחורי דבריה הסתתר שקר גס.
ילדיה היו הרבה פחות ממושלמים, ביתה היה לא מאורגן, לא נקי ולא
מסודר עד כדי ביאוס. הבאסה השרתה עלינו דיכאון. לא היה בבית
שום צבע. גם לא פרחים. בבית היו בישולים יד שניה שהגיעו אליה
ממבשלת מקצועית אחת לשבוע, לא היא הכינה אותם. הם נשלפו
מהפריזר וחוממו במקרו גל. חייה היו ריקים מתוכן. קבוצת החברות
שלה ריכלה על עצמה ועל אחרים, אך לא תרמה כלום לאיש. היא לא
עסקה בשום פעילות למען אחרים. עולמה התרכז בשקר הגס שעמלה כל
חייה להסתיר.
היום אני נזכרת בה מפעם לפעם כאשר אני חושבת על עצמנו,
הישראלים, שכל כך רוצים להיות אמריקאים, או אנגלים, או צרפתים.
אבל אנחנו לא. הדמוקרטיה שלנו אינה דמוקרטיה, התרבות אינה
תרבות, מערכת המשפט אינה עושה דין צדק, שיכוני הסביונים
למיניהם אין בהם סביונים מזמן, בנחלים לא זורמים מים, בכנרת –
אין ממש דגים והים שלנו לא ממש ים. הכל פסאדה.
כאילו. לא בכדי אנחנו משבצים במשפטים החשובים לנו באמת את
המילה "כאילו". שהרי אין מאחורי הדברים כלום.
אין תוכו כברו.
עדה שנים
למידע נוסף פנו אל
:adashanim@gmail.com
עדה שנים
מורה אקדמאית ללשון עברית
הכנה לבגרות
08-9471689 נייד:
050-6763975
קישורים ל"קרונות" הנוספים של עדה:
פגשתי את
ורוניקה (ירחון 46)
לאכול,להתפלל,לאהוב (ירחון 46)
הדרך לבלימת הרס עצמי
(ירחון 44)
אין תוכו כברו
(ירחון 42)
הים הוא פלסמה(ירחון 41)
מזון אורגני ומים
(ירחון 41)
סופר נני
(ירחון 39)
באושר ואושר(ירחון 37)
איפה
מוצאים את השקט
(ירחון 29)
למה לאט (ירחון 28)
מה שטוב לנסיך צ'רלס
(ירחון 26)
עוד משהו על מדעיות
ורפואה (ירחון 22)
הרפואה,המדע ואנחנו
(ירחון 20)
כי מן המים אתה ואל המים
תשוב (ירחון 17)
אימא עשר
(ירחון 16)
יום
אביב בחורף (ירחון 16)
כרוניקה של מוות ידוע מראש
(ירחון 15)
ד"ר
פיל, אני מאוהבת בך! (ירחון 14)
איפה
אני נגמר ואיפה מתחיל העולם (ירחון 13)
"תיקח
אחריות" (ירחון 11)
(ועוד בירחונים
קודמים)
|
